פסק-דין בתיק ת"ק 22131-09-12

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 11.5.10 ברח' עוזי נרקיס, בירושלים.

1.                  במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים והנהג בקטנוע מ.ר. 3866759 (להלן: "רכב התובע").

2.                  הנתבע  היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג הונדה סיוייק מ.ר. 8518506 מ.ר. (להלן: "רכב הנתבע").

3.                  מוסכם בין הצדדים כי ביום 11.5.10 פגע רכב הנתבע ברכב התובע מאחור.

4.                  המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות וכן בשאלת גובה הנזק: גרסת התובע הינה כי כאשר נסע ברח' עוזי נרקיס בירושלים בנתיב נסיעתו כדין, פגע בו רכב הנתבע מאחור. 

5.                  גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתו, התובע נהג באופן רשלני באופן שסטה מנתיב לנתיב, וכתוצאה מכך פגע רכבו ברכב התובע. כן טוען הנתבע, כי הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי אינם קשורים לתאונה.

דיון והכרעה

6.                  העידו בפני התובע והנתבע. התובע העיד בפני כי נסע ברח' עוזי נרקיס בירושלים ותוך כדי נסיעתו פגע בו רכב הנתבע מאחור, כאשר בעת הפגיעה היה רכבו במרכז הנתיב בו הוא נסע. התובע הכחיש בתוקף את טענת הנתבע כי סטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבע.

7.                  לעומתו, העיד הנתבע כי רכב התובע סטה לעבר הנתיב בו הוא נסע באופן פתאומי, ולפיכך התרחשה הפגיעה.

8.                  עדותו של התובע היתה מהימנה עלי והתרשמתי כי הוא דובר אמת. שונה היתה התרשמותי מעדות הנתבע. יתר על כן, עדותו של התובע אף עולה בקנה אחד עם מוקדי הנזק, כפי שהם מפורטים בחוות דעת השמאי, שכן מוקד הנזק המרכזי ברכבו של התובע הוא מאחור. אם היתה נכונה גרסת הנתבע לפיה רכב התובע סטה ימינה לעבר נתיב נסיעתו, סביר היה הוא שהפגיעה ברכב התובע תהיה בצד ולא במרכז הקטנוע מאחור.

9.                  בנסיבות אלה, אני מבכרת את גרסת התובע על פני גרסתו של הנתבע וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

גובה הנזק

10.             התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של שמאי אשר בדק את הרכב יומיים לאחר התרחשות התאונה והעריך את סכום הנזק שנגרם לרכב התובע בסך של 2,500 ש"ח. כן צורפה חשבונית תיקון. מטעם הנתבע לא הובאה חוות דעת נגדית.

11.             הנתבע טוען כי מחוות דעת השמאי עולה כי השמאי העריך את הנזק בגין חלקים אשר לא ניזוקו בעקבות התאונה. כך, הוא לטענתו באשר למכסה אמצעי, ידית בלם שמאל ואגזוז ימני. אין בידי לקבל את טענת הנתבע. אכן הפגיעה ברכב התובע היתה מאחור, אך בהחלט סביר וייתכן כי בעקבות פגיעה זו ניזוקו חלקים פנימיים הנמצאים בחלק האמצעי של האופנוע או בצדדיו, בפרט כאשר שמעדות הנתבע עצמו עולה כי בעקבות הפגיעה נהדף האופנוע קדימה ונפל (ראו: עמ' 2, ש' 3-2 לפרוטוקול). לא הובאה מטעם הנתבע חוות דעת נגדית סותרת, שעל בסיסה ניתן לקבל את טענתו.

12.             לפיכך, אני קובעת כי על הנתבע לפצות את התובע במלוא הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי בסך של 2,500 ש"ח. בנוסף, נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 504 ש"ח ובהוצאות גרירת האופנוע בסכום של 150 ש"ח. נזקים אלה הם נזקים ישירים שנגרמו בעקבות התאונה ועל הנתבע לשאת בהם. יתר הנזקים להם טוען התובע בדבר הפסד זמן עבודה והוצאות נסיעה, לא הוכחו ונתמכו בראיה כלשהי, ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי בגינם. 

13.             התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,154 ש"ח. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסכום של 500 ש"ח. הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. 

ניתן היום,  כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: